בין המבקש למשיבה היה בעבר רומן, אשר הסתיים זה מכבר. המבקש היה ועודנו נשוי לאחרת. לטענת המבקש, המשיבה שולחת לו הודעות אס.אמ.אס (מיסרונים), וכן שלחה לו הודעה קולית, אשר מטרידה אותו. לדבריו, ההטרדה הינה בשעות הלילה המאוחרות. המשיבה, לעומת זאת, מכחישה מכל וכל שהטרידה את המבקש.
כאשר נתבקש המבקש להציג בדיון במעמד שני הצדדים את ההודעות המטרידות, לא עלה בידו להציג ולו הודעה אחת, קולית או כתובה, שיש בה משום הטרדה. הודעות האס.אמ.אס שהציג המבקש, אין בהן משום הטרדה מאיימת. כמו-כן, לא עלה בידי המבקש להציג הודעות ששלחה לו המשיבה בשעות הלילה המאוחרות, או שיחות נכנסות אליו בשעות בלתי סבירות, וזאת בניגוד לטענתו בעדותו, לפיה המשיבה מטרידה אותו בשעות הלילה המאוחרות.
לעומת זאת, המשיבה הציגה רישום של הודעות אס.אמ.אס ששלח המבקש אליה, ואשר יש בהן בהחלט משום הטרדה מאיימת. להלן אסופה חלקית של דברים שכתב המבקש למשיבה בהודעות אס.אמ.אס, לפי הרישום שהוגש לבית-המשפט: "את תצטערי על היום שהכרת אותי"; "רק שתדעי את תשלמי ביוקר... פגעת בי, אני אפגע במשפחה שלך "; "את תשלמי ביותר, את לא יודעת כמה"; "אני אגרום לך להצטער על מה שעשית"; "מחר יחל תהליך הטיפול בך. אני הזהרתי אותך"; בהודעות כתובות נוספות מכנה המבקש את המשיבה "זונה" ו"שרמוטה".
דברים אלה שכתב המבקש למשיבה מדברים בעד עצמם, ויש בהם כדי לשפוך אור רב על השאלה מיהו הפוגע ומיהו הנפגע בפרשה זו.
אין עוררין על כך שהמשיבה הגישה תלונה במשטרה נגד המבקש, ובגין התלונה נעצר המבקש למשך 24 שעות, ולאחר מכן נשלח למעצר בית בן יומיים. כפי הנראה, התלונה הוגשה על רקע שני אירועים שבהם, לטענת המשיבה, היכה אותה המבקש. כפי שהעידה המשיבה בבית-המשפט: "פעם אחת שראה אצלי ידיד בבית הוא קרע אותי מכות". לאחר מעצרו ושחרורו, כפי שעולה מדברי ב"כ המשיבה, דרש המבקש מן המשיבה לבטל את התלונה, ולאחר שהתברר לו שהיא אינה מעוניינת לבטל את התלונה, פנה המבקש לבית-משפט זה בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי החוק.
לאחר שהן המבקש והן המשיבה העידו בפניי, אני נותן אמון בעדותה של המשיבה. המשיבה תיארה בעדותה את האובססיביות של המבקש כלפיה, ואת העובדה שנקט כלפיה באלימות קשה כאשר בביתם אדם אחר. עדות זו עולה אף בקנה אחד עם הודעת האס.אמ.אס שהציגה, אשר בה כותב המבקש: "למה את לא עונה שרמוטה. את נמצאת אם [כך במקור - ע.ק.] מישהו". לעומת זאת, עדותו של המבקש עצמו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות הנוספות, ואיני נותן אמון בעדותו.
ביהמ"ש פסק:
לא הוכח שהמשיבה נקטה הטרדה מאיימת כלפי המבקש, וכן לא נמצא בסיס לקבוע שהמשיבה תשוב ותבצע הטרדה מאיימת כלפי המבקש.
ואכן, סבורני שהרקע לבקשת המבקש לצו למניעת הטרדה מאיימת טמון בתלונתה של המשיבה נגדו במשטרה. אין צורך לומר שהגשת תלונה במשטרה אינה בגדר הטרדה מאיימת, ומובן הדבר שאין זה מן הראוי להגביל את חירותה של המשיבה בשל כך שהגישה תלונה במשטרה נגד המבקש.
שקלתי האם ראוי יהיה ליתן צו הטרדה מאיימת דו-צדדי, הן נגד המבקשת והן נגד המשיבה. ברם, בסופו של דבר סבורני שמשלא התקיימו התנאים על-פי חוק למתן צו הטרדה נגד המשיבה, אין זה מן הראוי ליתן צו דו-צדדי, שיהיה בו משום פגיעה בחירותה של המשיבה. צמצום חירותו של המבקש באמצעות צו הדדי, אינו בגדר תרופה או איזון לפגיעה בחירותה של המשיבה במקרה שבו לא הוכחו התנאים למתן הצו. באופן דומה קבע כבוד השופט דרורי בעניין שובל נגד ניסים דלעיל (פסקה 32):
"באופן עקרוני, סבור אני כי תפקידו של בית משפט הוא להכריע בין הצדיק לבין הרשע, בין המעוול לבין הנפגע, ועל כן קביעה "מאזנת" כזו של צו הדדי, דו צדדי, מחטיאה את המטרה. לעיתים, אף יש בכוחה לעודד את הצד הפוגע, שכן המסר המגיע אליו מבית המשפט הוא כי דין הפוגע ודין הנפגע שווים. לפיכך, הדרך שנקט בית משפט קמא, גם מבחינה חינוכית, יכולה להביא לתוצאות הפוכות מאלה שאליהן התכוון. גם אם המטרה של בית משפט קמא, היתה רצון ליצור רגיעה, כדי לאפשר לצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם, וזה חלק מתפקידו של בית משפט השלום (כשמו כן הוא), עמדתי היא כי מן הראוי שלא ייעשה הדבר תוך הכתמת שמו של צד, שעל פני הדברים, לא חטא ולא פשע כלל".
אין לי אלא להסכים לדברים אלה, היפים אף למקרה דנן. יש לזכור, כי מתן צו הטרדה מאיימת, יש בו כדי להגביל באופן משמעותי את חירותו של מי שניתן נגדו הצו, ולפיכך על בית-המשפט לנהוג בזהירות ובאופן מידתי בבואו להפעיל סמכותו זו. שכן מול זכותו של "נפגע" לשקט ולשלווה עומדת זכותו של "הפוגע" שלא תוגבל חירותו שלא לתכלית ראויה, ובמידה העולה על הנדרש (ר' גם ע"א 6300/05 ג.ס. נ' א.ר', לעיל). במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל, המבקש אינו בגדר "נפגע" והמשיבה אינה בגדר "פוגע".
אשר על-כן, אני דוחה את בקשת המבקש למתן צו הטרדה מאיימת. הצו שניתן במעמד צד אחד בטל.
בנסיבות העניין, ועל אף סמכותי לפי סעיף 9 לחוק, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות משפט.
ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.
כאשר נתבקש המבקש להציג בדיון במעמד שני הצדדים את ההודעות המטרידות, לא עלה בידו להציג ולו הודעה אחת, קולית או כתובה, שיש בה משום הטרדה. הודעות האס.אמ.אס שהציג המבקש, אין בהן משום הטרדה מאיימת. כמו-כן, לא עלה בידי המבקש להציג הודעות ששלחה לו המשיבה בשעות הלילה המאוחרות, או שיחות נכנסות אליו בשעות בלתי סבירות, וזאת בניגוד לטענתו בעדותו, לפיה המשיבה מטרידה אותו בשעות הלילה המאוחרות.
לעומת זאת, המשיבה הציגה רישום של הודעות אס.אמ.אס ששלח המבקש אליה, ואשר יש בהן בהחלט משום הטרדה מאיימת. להלן אסופה חלקית של דברים שכתב המבקש למשיבה בהודעות אס.אמ.אס, לפי הרישום שהוגש לבית-המשפט: "את תצטערי על היום שהכרת אותי"; "רק שתדעי את תשלמי ביוקר... פגעת בי, אני אפגע במשפחה שלך "; "את תשלמי ביותר, את לא יודעת כמה"; "אני אגרום לך להצטער על מה שעשית"; "מחר יחל תהליך הטיפול בך. אני הזהרתי אותך"; בהודעות כתובות נוספות מכנה המבקש את המשיבה "זונה" ו"שרמוטה".
דברים אלה שכתב המבקש למשיבה מדברים בעד עצמם, ויש בהם כדי לשפוך אור רב על השאלה מיהו הפוגע ומיהו הנפגע בפרשה זו.
אין עוררין על כך שהמשיבה הגישה תלונה במשטרה נגד המבקש, ובגין התלונה נעצר המבקש למשך 24 שעות, ולאחר מכן נשלח למעצר בית בן יומיים. כפי הנראה, התלונה הוגשה על רקע שני אירועים שבהם, לטענת המשיבה, היכה אותה המבקש. כפי שהעידה המשיבה בבית-המשפט: "פעם אחת שראה אצלי ידיד בבית הוא קרע אותי מכות". לאחר מעצרו ושחרורו, כפי שעולה מדברי ב"כ המשיבה, דרש המבקש מן המשיבה לבטל את התלונה, ולאחר שהתברר לו שהיא אינה מעוניינת לבטל את התלונה, פנה המבקש לבית-משפט זה בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי החוק.
לאחר שהן המבקש והן המשיבה העידו בפניי, אני נותן אמון בעדותה של המשיבה. המשיבה תיארה בעדותה את האובססיביות של המבקש כלפיה, ואת העובדה שנקט כלפיה באלימות קשה כאשר בביתם אדם אחר. עדות זו עולה אף בקנה אחד עם הודעת האס.אמ.אס שהציגה, אשר בה כותב המבקש: "למה את לא עונה שרמוטה. את נמצאת אם [כך במקור - ע.ק.] מישהו". לעומת זאת, עדותו של המבקש עצמו אינה עולה בקנה אחד עם הראיות הנוספות, ואיני נותן אמון בעדותו.
ביהמ"ש פסק:
לא הוכח שהמשיבה נקטה הטרדה מאיימת כלפי המבקש, וכן לא נמצא בסיס לקבוע שהמשיבה תשוב ותבצע הטרדה מאיימת כלפי המבקש.
ואכן, סבורני שהרקע לבקשת המבקש לצו למניעת הטרדה מאיימת טמון בתלונתה של המשיבה נגדו במשטרה. אין צורך לומר שהגשת תלונה במשטרה אינה בגדר הטרדה מאיימת, ומובן הדבר שאין זה מן הראוי להגביל את חירותה של המשיבה בשל כך שהגישה תלונה במשטרה נגד המבקש.
שקלתי האם ראוי יהיה ליתן צו הטרדה מאיימת דו-צדדי, הן נגד המבקשת והן נגד המשיבה. ברם, בסופו של דבר סבורני שמשלא התקיימו התנאים על-פי חוק למתן צו הטרדה נגד המשיבה, אין זה מן הראוי ליתן צו דו-צדדי, שיהיה בו משום פגיעה בחירותה של המשיבה. צמצום חירותו של המבקש באמצעות צו הדדי, אינו בגדר תרופה או איזון לפגיעה בחירותה של המשיבה במקרה שבו לא הוכחו התנאים למתן הצו. באופן דומה קבע כבוד השופט דרורי בעניין שובל נגד ניסים דלעיל (פסקה 32):
"באופן עקרוני, סבור אני כי תפקידו של בית משפט הוא להכריע בין הצדיק לבין הרשע, בין המעוול לבין הנפגע, ועל כן קביעה "מאזנת" כזו של צו הדדי, דו צדדי, מחטיאה את המטרה. לעיתים, אף יש בכוחה לעודד את הצד הפוגע, שכן המסר המגיע אליו מבית המשפט הוא כי דין הפוגע ודין הנפגע שווים. לפיכך, הדרך שנקט בית משפט קמא, גם מבחינה חינוכית, יכולה להביא לתוצאות הפוכות מאלה שאליהן התכוון. גם אם המטרה של בית משפט קמא, היתה רצון ליצור רגיעה, כדי לאפשר לצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם, וזה חלק מתפקידו של בית משפט השלום (כשמו כן הוא), עמדתי היא כי מן הראוי שלא ייעשה הדבר תוך הכתמת שמו של צד, שעל פני הדברים, לא חטא ולא פשע כלל".
אין לי אלא להסכים לדברים אלה, היפים אף למקרה דנן. יש לזכור, כי מתן צו הטרדה מאיימת, יש בו כדי להגביל באופן משמעותי את חירותו של מי שניתן נגדו הצו, ולפיכך על בית-המשפט לנהוג בזהירות ובאופן מידתי בבואו להפעיל סמכותו זו. שכן מול זכותו של "נפגע" לשקט ולשלווה עומדת זכותו של "הפוגע" שלא תוגבל חירותו שלא לתכלית ראויה, ובמידה העולה על הנדרש (ר' גם ע"א 6300/05 ג.ס. נ' א.ר', לעיל). במקרה דנן, כפי שקבעתי לעיל, המבקש אינו בגדר "נפגע" והמשיבה אינה בגדר "פוגע".
אשר על-כן, אני דוחה את בקשת המבקש למתן צו הטרדה מאיימת. הצו שניתן במעמד צד אחד בטל.
בנסיבות העניין, ועל אף סמכותי לפי סעיף 9 לחוק, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות משפט.
ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.
המאמר באדיבות אתר המשפט לאזרח המציג מידע ומאמרים בנושא משפט עורך דין פלילי בישראל - פלילי ובאדיבות אתר ידיד - משפט,עורך דין פלילי וענישה.
